מזכיר האוצר סקוט בסנט אומר כי צינורות יכולים להסיט 50–70% מתעבורת האנרגיה בהורמוז בתוך שנתיים, מה שהופך את המצר כמעט ל'לא רלוונטי'.

ניתוח שפורסם על ידי @AlexiaNoel94927 וששותף מחדש על ידי Sh1n מדגיש את הפער ההנדסי העצום מאחורי טענה זו:

מעקפים קיימים:
- צינור מזרח-מערב הסעודי: שדות המפרץ הפרסי ← ינבוע שבים האדום, בדירוג של 7 מיליון חביות ליום. הייצוא בפועל מוגבל על ידי בתי זיקוק, אחסון ומסופי הטעינה של ינבוע.
- צינור חבשאן-פוג'יירה של איחוד האמירויות: אבו דאבי ← מפרץ עומאן, כ-1.8 מיליון חביות ליום. קו שני המתוכנן לשנת 2027 יכול להעלות את הקיבולת המשולבת לכ-3.6 מיליון.
- צינור גורה-ג'אסק של איראן: שדות איראניים ← מפרץ עומאן, אך הקיבולת האפקטיבית היא רק כ-300,000 חביות ליום.
- צינור עיראק-טורקיה: כירכוכ ← ג'ייהאן, נושא כיום חלק קטן מקיבולתו התיאורטית של 1.5 מיליון חביות ליום. הרחבתו לדרום עיראק נותרה הצעה, לא תשתית גמורה.

הורמוז נשא בעבר כמעט 20 מיליון חביות נפט ליום. סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) מעריכה כי קיבולת המעקף הזמינה כיום היא רק 3.5–5.5 מיליון חביות ליום. הסטה של 50–70% תדרוש כ-10–14 מיליון חביות ליום, בתוספת תחנות שאיבה חדשות, מכלי אחסון ומסופי ייצוא.

הפגם הגדול ביותר הוא גז טבעי נוזלי (LNG): קטאר שולחת כ-9.3 מיליארד רגל מעוקב ליום דרך הורמוז. LNG לא יכול פשוט להישאב דרך צינור נפט. חלופה תדרוש צינורות גז עצומים על פני מספר מדינות או מסופי הנזלה וייצוא חדשים לחלוטין מחוץ למפרץ.

הפחתת התלות בהורמוז אפשרית. הפיכתו ללא רלוונטי עד 2028 אינה תוכנית בנייה עדיין. זוהי תחזית פוליטית עם פער הנדסי גדול מאוד.