הגרסה הקצרה

המשטר האסלאמי באיראן אינו פועל כרפובליקה רגילה שבה הכוח עולה מהמצביעים ונשאר כפוף למצביעים. הוא פועל כלולאה.

במרכז הלולאה הזו נמצא המנהיג העליון. מועצת המומחים בוחרת רשמית את המנהיג העליון ויכולה להדיח אותו. אך מועמדים למועצת המומחים מסוננים לפני שהציבור רואה את פתק ההצבעה. הגוף המבצע את הסינון הוא מועצת שומרי החוק. ומועצת שומרי החוק קשורה מבנית בחזרה למנהיג העליון.

זו הנקודה. המערכת אינה מעגלית בטעות. המעגל הוא התכנון.

לולאת הכוח

הנה הגרסה הברורה:

  1. המנהיג העליון ממנה שישה משפטנים אסלאמיים למועצת שומרי החוק.
  2. המנהיג העליון ממנה את ראש הרשות השופטת.
  3. ראש הרשות השופטת מציע את ששת המשפטנים המשפטיים למועצת שומרי החוק.
  4. הפרלמנט מאשר את ששת המשפטנים המשפטיים הללו, אך גם מועמדי הפרלמנט עצמו נבדקים על ידי מועצת שומרי החוק.
  5. מועצת שומרי החוק בודקת מועמדים לבחירות לאומיות, כולל למועצת המומחים.
  6. מועצת המומחים בוחרת רשמית ויכולה לפטר את המנהיג העליון.

אז כשאנשים אומרים, "אבל מועצת המומחים בוחרת את המנהיג", החלק החסר הוא: מי רשאי להיות מועמד לאותה מועצה?

וכשאנשים אומרים, "אבל אנשים מצביעים למועצה", החלק החסר הוא: מי מסנן את פתק ההצבעה לפני שאנשים מצביעים?

התשובה חוזרת תמיד לאותו מקום.

מועצת שומרי החוק היא השער

מועצת שומרי החוק אינה רק גוף מייעץ. על פי חוקת איראן, היא בוחנת חקיקה, מפרשת את החוקה ומפקחת על בחירות לאומיות. בפועל, פיקוח זה פורש כפיקוח מאשר: לא רק צפייה בבחירות, אלא אישור או דחיית כישורי מועמדים לפני הבחירות.

זה אומר שההצבעה הציבורית מתרחשת לאחר שהשער כבר נבנה.

זה חשוב עבור הנשיאות, הפרלמנט ומועצת המומחים. המצביעים אינם בוחרים מתוך שדה לאומי פתוח. הם בוחרים מתוך שדה מסונן על ידי מוסד שחציו ממונה ישירות על ידי המנהיג העליון וחציו מנותב דרך ראש רשות שופטת הממונה על ידי המנהיג העליון.

זו הסיבה שקריאת המערכת "נבחרת" מבלי להסביר את הסינון היא מטעה.

בעיית מועצת המומחים

על הנייר, מועצת המומחים היא הגוף המעניק למערכת אחריות בראש הפירמידה. היא בוחרת את המנהיג העליון ויכולה להדיח אותו אם יאבד את הכישורים הנדרשים.

אבל בפועל, מועמדי המועצה אינם חופשיים פשוט להתמודד. הם עוברים את אותו מבנה בדיקה לאומי. תפקידה של מועצת שומרי החוק בבחירות לאומיות, ותהליך ההסמכה הנפרד למועמדי המועצה, פירושו שהגוף שאמור לפקח על ראש המערכת מעוצב בעצמו לפני שהמצביעים נוגעים בו.

אז הבקרה לכאורה על המנהיג העליון מסוננת על ידי מוסדות המקושרים למנהיג העליון.

זה לא פיקוח. זו לולאת משוב מבוקרת.

הנשיא אינו שובר את הלולאה

הנשיא יכול לזכות בהצבעה עממית, אך הנשיאות עדיין כלואה.

המנהיג העליון קובע את המדיניות הכללית של המערכת, מפקד על הכוחות המזוינים, ממנה את ראש הרשות השופטת, ממנה את ראש רשות השידור הממלכתית, מאשר החלטות המועצה העליונה לביטחון לאומי, וחותם על הצו המאשר את הנשיא הנבחר. הנשיא אחראי לא רק בפני המצביעים והפרלמנט, אלא גם בפני המנהיג העליון.

אז גם כאשר הנשיאות עוברת מיד ליד, ליבת הכוח אינה משתנה.

הרשות המבצעת יכולה להזיז ניירת. היא יכולה לנהל משא ומתן בתוך גבולות. היא יכולה לנהל משרדים. אבל המנופים הקשים נשארים מעליה: ביטחון, משפט, תקשורת ממלכתית, פרשנות חוקתית, בדיקת מועמדים ומדיניות כללית.

מדוע זו דיקטטורה

דיקטטורה אינה רק אדם במדים ודיוקן ענק. לפעמים זו מכונה חוקתית המאפשרת לאנשים להצביע בתוך כלוב, ואז מצביעה על הכלוב וקוראת לו דמוקרטיה.

למשטר האסלאמי באיראן יש בחירות, אך בחירות אינן הופכות אוטומטית מערכת לדמוקרטית. השאלה האמיתית היא האם ניתן להחליף, לאתגר ולחייב את הכוח באחריות על ידי הציבור.

במערכת זו, הציבור נכנס מאוחר. פתק ההצבעה מגיע לאחר בדיקה. הגופים הנבחרים פועלים תחת ביקורת לא נבחרת. הגוף שאמור לבחור את המנהיג העליון מסונן בעצמו. מועצת שומרי החוק יושבת בשער. מועצת שומרי החוק חוזרת למנהיג העליון.

זה המנגנון.

מקורות

מפה אינטראקטיבית

פתח את המפה האינטראקטיבית הנפרדת כאן: כיצד "המנהיג העליון" שולט בלולאת הכוח באיראן