פוסט מאת @AlexiaNoel94927, ששותף מחדש על ידי @hey_itsmyturn, מדווח:

יריבות אסטרטגית מתרחבת בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות הערביות כבר אינה נחשבת למחלוקת שגרתית במפרץ. לפי בלומברג, בנקים גדולים וחברות השקעות בוחנים כעת תוכניות מגירה למקרה שהסכסוך יתחיל לשבש את העסקים ברחבי האזור. יחד, קרנות העושר הריבוניות הסעודיות והאמירתיות שולטות ביותר מ-3 טריליון דולר בנכסים, מה שהופך כל פיצול רציני לסוגיה פיננסית גלובלית; לא רק אזורית.
חברות וול סטריט מעוניינות להימנע מבחירת צדדים. אך בלומברג מצביעה על סימן מוקדם לכיוון שאליו עשויה לעבור תשומת הלב הפיננסית: כמה מנהלים בכירים נסעו לכאורה לאבו דאבי זמן קצר לאחר הפסקת האש, בעוד שמעט יחסית דמויות מפתח עשו את אותה נסיעה לריאד.
איחוד האמירויות הערביות מתמודד כיום עם פחות מגבלות הוצאה מקומיות, בעוד שגופים השקעות שבסיסם באבו דאבי; במיוחד אלה המתמקדים בבינה מלאכותית ובמגזרים אסטרטגיים, צפויים להמשיך לפרוס הון בקנה מידה גדול. זה לא אומר שריאד ננטשת, אך זה עשוי להצביע על כך שחברות גלובליות מעריכות מחדש בשקט איזה מרכז מפרצי מציע גמישות רבה יותר והזדמנויות בטווח הקרוב.

החיכוך מתרחב לכאורה על פני מספר נושאים:

  • תימן
  • סודן וקרן אפריקה
  • השפעה בים האדום
  • יחסים עם איראן
  • מדיניות נפט ו-OPEC
  • לוגיסטיקה אזורית ותחרות השקעות

כמה חברות דיווחו גם על עיכובים חריגים בהעברות בנקאיות בין סעודיה לאיחוד האמירויות וקשיים בהשגת ויזות עסקיות סעודיות, אם כי גורמים רשמיים מכחישים הטלת הגבלות ספציפיות למדינה. הסיבות נותרו לא ברורות.

חברות גלובליות שוקלות לכאורה לוגיסטיקה נפרדת, בוחנות חוזים ומעריכות מחדש האם יחסים במרכז מפרצי אחד עלולים לפגוע בגישה לאחר.

הסיכון העיקרי הוא פיצול כלכלי: בנקים, מנהלי נכסים, משרדי עורכי דין וחברות רב-לאומיות עלולים להידחק בסופו של דבר לתעדף את ריאד או את אבו דאבי.

יריבות ממושכת עלולה להשפיע על מחירי הנפט, שרשראות האספקה האזוריות, זרימות השקעות ריבוניות והאסטרטגיה של ארצות הברית במפרץ. המצור על קטאר ב-2017 נותר האזהרה הברורה ביותר לכך שסכסוכים במפרץ יכולים להסלים במהירות ולגרום להשלכות פיננסיות מתמשכות.

פסק דין: אין עדות לקרע סעודי-אמירתי קרוב. עם זאת, היריבות כעת רצינית מספיק כדי שמוסדות גלובליים יתכוננו לשיבושים כלכליים ופיננסיים פוטנציאליים.